סימפוניה לסימפונות

כל יום בשבועיים האחרונים אני מקבלת את אותה השאלה שוב ושוב ושוב "על איזו יצירה את ממליצה להתמודדות עם הקורונה?"

ריאות בראייה פילוסופית כמו כל אברי הגוף שלנו מושתתות על מודעות ותודעה. ככל שנשחק יותר במציאות שלנו ולא נתקבע על ראייה אחת, צרה ועקשנית - כך נוכל לעכל את מציאות חיינו בקלות רבה יותר.

תופעת הקורונה מספקת לנו הצצה מעניינת למציאות חיים משתנה כהרף עין. מול מציאות זו ניצבת יכולת הבחירה שלנו בשינוי והשתנות .

אנחנו יכולים לבחור בעצירה, בדכדוך ובתחושת "סוף העולם" ואנחנו יכולים לבחור באסטרטגיה של הסרת כל הגבולות וחשיבה מחודשת על כל מה שהכרנו עד כה.

קל ? ממש לא.

מאתגר ? לחלוטין.

אנחנו שקועים בעבר, בזיכרונות, במה שהיה ומערכת הנשימה שלנו לא יכולה לשאת זאת. אילנה רוגל מסבירה בספריה כי הראות, תפקידן הביולוגי הוא להוציא פחמן דו חמצני ולהכניס חמצן. אך המהות הביולוגית הלכאורה פשוטה הזו נרמסת כליל. מתי ? כאשר המהות הפילוסופית של הריאות דועכת - להביא נשימה חדשה, יצירה חדשה, חמצן חדש ורענן.

זאת אומרת שכל נשימה שאנחנו לוקחים טומנת בחובה הזדמנות ! בכל פעם שאנחנו נושמים אנחנו יכולים לברוא עולם, להביא מחשבה חדשה, להחליט על שינוי שינוי גישה שכבר אבד עליה הקלח.

כאשר אנחנו נושמים לתוכנו זכרונות מרים ודאגות: "מה היה" ו"מה יהיה" - או בעברית צחה "קרחצן" - ישנה השפעה ישירה על הנשימה שלנו.

לפעמים אנחנו צריכים דרמה גדולה מבחוץ בכדי לאוורר את מה שבפנים. וכשזה קורה לנו אנחנו מבינים (בדרך כלל רק ברטרוספקטיבה) כמה מבורך היה השינוי וכמה מדויק הוא היה עבורנו.

זו הסיבה שהילדים חסרי הדאגות כמעט וחסינים לוירוס.

ולשאלתכם, יצירת היצירות לקורונה היא הסימפוניה התשיעית של בטהובן ברה מינור.

"בני האדם אוהבים הם זיכרונות אשר אף הן מתמקמים להם בריאות: הזיכרונות הטובים, הזיכרונות הפחות טובים ואף הזיכרונות המרים. כל אלו מתמקמים בריאותיכם, ומשבני האדם אינם יודעים לשחרר את אשר היה והתרחש במציאות החומר ואף ברגשות, נוצרת בעיה בריאות. לריאות תפקיד פונקציונאלי אשר אין עליו עוררין. משנושמים אתם מכניסים לראותכם אוויר אשר לא רק שופע בחמצן אלא אף בחנקן ובעוד מיני גזים. ומשנושפים אתם, מוציאים אתם מגופכם פחמן דו חמצני, תפקיד אשר איננו בשליטתכם. הנשימה איננה רצונית, ברם כאשר נושמים אתם, זהו רצונכם שלכם. מה מכניסים אתם לגופכם באמצעות הנשימה - זוהי בחירתכם.

צלילים אלה מבקשים להשיב את הסדר על כנו: על העבר להתרחק מההווה. על ההווה להתקיים ועל העתיד להישאר עלום. כל דאגה שאותה חווים אתם, חוסמת את ריאותיכם מלנשום מלוא יכולתן" (אילנה רוגל\על סדר אקראי מופתי, עמוד 561)

הסימפוניה התשיעית של בטהובן ברה מינור כאן בכדי להזכיר לנו לנשום ולבחור כל רגע ובאופן מודע בשמחה, בהודיה ובאושר.

אוטוטו פסח, זה בדיוק הזמן לאוורר, לנקות ולהוציא כל מה שלא משרת אותנו.

כנסו לבידוד, הפעילו את הרמקולים ושתפו כל מי שצריך התחדשות