צריכים דחיפה לצאת לדרך ? השתמשו במנוע האינסופי של ברהמס

יש לכם פרויקט ואתם מרגישים שאתם צריכים דחיפה ? חוששים לצאת לדרך ? חוששים מכישלון ? לא יודעים לנהל את הזמן ?

תנו לי לנסות לעזור לכם.

כאשר יש לנו משימות רבות ופרויקטים מורכבים ישנם כל מיני דרכים לנהל אותם. יש את אנשי הרשימות, אלו שכותבים לעצמם to do list ומשתמשים באפליקציות ייעודיות אשר מזכירות להם כל הזמן מה עוד עליהם לעשות. אנשים אלו מדווחים פעמים רבות על לחץ רב ותחושה שהמשימות מנהלות אותם ושלעולם לא יצליחו להתגבר עליהן.

מאידך יש את אלו שנמנעים מרשימות ומעדיפים לסמוך על הזיכרון שלהם. אנשים אלו מדווחים פעמים רבות שההיסמכות על הזיכרון גורמת להם לפספס דברים חשובים שנופלים בין הכיסאות ולחוסר מיקוד במשימות.

ויש את אלו שרוצים, יש להם חזון, יש להם רעיון אבל....

החשש מלצאת לדרך לא ידועה ולא סלולה בלי מפה ובלי וודאות הוא אדיר.

הזמן הוא משאב מתעתע, הוא שם והוא לא שם, כל יום אנחנו מקבלים אותו מחדש עם שלל הזדמנויות הוא פשוט בורח, נעלם, נוזל בין הידיים.

על מנת לנסות ולהקל עלינו ראשית עלינו לשרטט את הדרך.

נכתוב מה המיזם, מה אנחנו מבקשים להשיג, מה השלבים לביצוע, מהם הקשיים הצפויים וכיצד ננסה להתגבר עליהם.

בכל בוקר, לפני שאנחנו פותחים את הרשתות החברתיות והחדשות ומתעדכנים מה קרה בעולם אנחנו מתרכזים במטרה. עשו לעצמכם חוק: קודם ליצור לעצמינו ורק אח"כ לצרוך.

נכין רשימת משימות בתחילת כל יום ונחלק אותן ל - 3 קטגוריות: משימה רגילה, משימה דחופה מאוד ומשימה בשביל עצמי.

זיכרו, כל רשימה חייבת לכלול גם אתכם. אנחנו חייבים להחשיב את עצמינו, לתת לעצמינו זו משימה שתמיד צריכה לעמוד בראש. ניתן לעצמינו בכל יום משהו אחד ואני לא מדברת על נתינה חומרית. פעמים רבות אנשים (בעיקר נשים) אומרות לי "קניתי לעצמי נעליים והרגשתי ממש טוב". לא על כך אני מדברת אלא על הרגשה ומחשבה. משהו הרבה יותר פנימי. "היום הרשיתי לעצמי לאהוב אותי בלי תנאים" או "היום סלחתי לעצמי, מחלתי לי לאחר שנים שבהם אני כועסת על עצמי" או "היום נתתי לעצמי להשתטות, עשיתי הכל הפוך, כמו ילד בן שלוש, התרגשתי וצחקתי כמו שלא קרה הרבה זמן".

למה זה חשוב ? כי כשאנחנו מנהלים מיזם, או פרוייקט גדול ורוצים את היצירתיות שלנו בשיאה חשוב לנו להגיע ממקום כמה שיותר רגוע, נינוח ומלא. אם נפעל רק מהיבט "נוירוני" כזה שמבצע ומשגר משימות נאבד את החיות והחיוניות ואיתן את הלבלוב היצירתי שכה חשוב בתהליך זה.

אז לאחר שכתבנו משימות לקראת המיזם שלנו וניהלנו את דחיפותן והשתדלנו לעשות לעצמינו, מה עם המנוע ? זה שיזיז, שידחוף, שיזכיר לנו שכל שעה שחלפה לא תשוב לה ושהפחד מכישלון צריך לזוז ומייד כי הוא מפריע לנו להתקדם.

לשם כך אמליץ לכם להאזין לקונצ'רטו לפסנתר מספר 2 של ברהמס. (מס' 83) .

זו יצירת היצירות לסטארטאפיסטים באשר הם. היצירה הזו על כל חלקיה מעניקה לנו תכנון, דמיון וחזון. היצירה הזו תהיה הקונסטרוקטור וקבלן השלד שלכם כאשר אתם האדריכל.

כשתאזינו לה שימו לב: מרגישים בהתחלה איך הרעיון מתבשל ומתגלגל לו, משתולל, מחפש מוצא ובצעדים קטנים מתחיל לטפס למעלה לאט, בהתחלה בזהירות ובהיסוס ואז מתקדם במהירות עד לתרועות ניצחון ואושר עילאי שהופך מהר מאוד לתהיות, מחשבות, הכל הופך איטי, נחלש, נסגר. שוב אנחנו צריכים להתכנס, לחשוב ולהבין. מה ? לאן ? איך? וחוזר חלילה. היצירה מובילה אותנו יד ביד עם העליות הגדולות בד בבד עם הנחיתות שבדרך, התהיות וההצלחות. הכל שזור ברומן מופלא, סיפור חיים מרתק ומפעים.

כך אנו מבינים שהדרך שאנו סוללים רבת פנים היא.

היא רצופה בהתרגשויות רבות ובנפילות קטנות, היא רצופה בתהיות, חששות, ומפצים. זו דרך של תינוק שגדל בצעדים רכים, קם, נופל, בוכה וצוחק. זו הדרך וזה היופי שלה. לעולם נתרגש יותר כאשר נגיע לפיסגה לאחר מאמץ וקשיים.

הקשיבו שוב ושוב ושוב והתודעה תגיע.

לידע כללי ברהמס היה מלחין גרמני מהזרם הרומנטי ( יליד 7 במאי 1833) הוא נחשב ליורש של בטהובן וסומן כאחד משלושת ה B האלמותיים (באך, בטהובן, ברהמס). הוא נולד בהמבורג וכבר מגיל קטן הופיע , ניגן , ניצח והלחין אך הפריצה הגדולה שלו הגיעה בגיל 20 (החבר'ה האלו, היה להם הספק שיהיו בריאים) הודות לכנר הגדול יוזף יואכים אשר הביא לידיעת רוברט שומאן את האמן הצעיר והמבטיח ברהמס. שומאן שיבח אותו רבות וסייע לביסוס הצלחתו. מתיעוד כתביה של קלרה אישתו של שומאן, מלחינה ופסנתרנית מוכשרת בפני עצמה, ניכר כי העריכה רבות את ברהמס והיא ציינה כי לחניו כמו ניתנו לעולם בשליחות האלוהים. לאחר מותו של שומאן , ניהלו השניים קשר רומנטי הדוק ורווי יצרים. כשהיצירתיות עולה על גדותיה היצר בא בעקבותיה.